דפוס

השלב הראשון בייצור האריזות הוא ההדפסה על חומר הגלם, ורק לאחר מכן מבצעים חיתוך, הדבקה (אם צריך) והרכבה. לפני שנכנסים לבחון את טכנולוגיות ההדפסה השונות, חשוב להבין עיקרון בסיסי בעולם הדפוס: הפרדת הצבעים.

בדפוס קיימים 4 צבעי יסוד: ציאן (תכלת), מג'נטה (ורוד), צהוב ושחור. באמצעות ערבוב של ארבעת הצבעים האלה במינונים שונים, ניתן להגיע לכל שאר הגוונים שקיימים. כל קובץ הדפסה מנותח לפי ארבעת הצבעים האלה, והמדפסת מקבלת הוראה כמה אחוזים להוציא מכל אחד מהצבעים.

בנוסף לארבעת הצבעים האלה, קיימים צבעים נוספים שנקראים "צבע חמישי". בהם משתמשים בעיקר כדי להגיע לגוון ספציפי באופן מדויק, לרוב על-פי מניפת הצבעים של חברת Panton. הוספה של צבע חמישי מייקרת את ההדפסה ואינה אפשרית בכל מדפסת.

גם הצבע הלבן לא קיים בדפוס רגיל. כאשר אנחנו רואים אזורים לבנים בהדפסה, אלה למעשה אזורים בהם יש 0% מכל צבע, וזהו בעצם הנייר עצמו (שלרוב הצבע שלו לבן) שנשאר חשוף. קיימות מדפסות מיוחדות המאפשרות להדפיס גם צבע לבן ממש (כצבע חמישי).

טכניקת הדפסה שמתבצעת באמצעות גלופה מגומי, אותה מורחים בצבע וממקמים על-גבי גליל רחב במכונת ההדפסה, שמתחתיו מועבר הקרטון. הטכניקה מאוד נפוצה בהדפסה ישירות על גב לוחות קרטון ובהדפסה על גב נייר רציף, מיועדת בעיקר לריצות גדולות (כמויות גדולות) ונחשבת פחות מדויקת ופחות איכותית, משום שהיא מוגבלת בחומרי הגלם עליהם ניתן להדפיס. עם זאת, המחיר שלה זול יותר ולכן משתמשים בה לגרפיקות פשוטות.

טכנולוגיית ההדפסה הנפוצה ביותר והאיכותית ביותר, בה נעשה שימוש בעקרון הפרדת הצבעים. עוד לפני ההדפסה מופרדת הגרפיקה לארבע תמונות, כאשר כל אחת מהן מכילה את כל האזורים בתמונה שצבועים באותו הצבע. באופן הזה מתקבלים ארבעה קבצים להדפסה, ורק כאשר מחברים ביניהם מקבלים את התמונה המקורית במלואה, לפי הצבעוניות שקבע המעצב הגרפי.

לאחר הפרדת הצבעים, מודפס כל קובץ על גבי שקף. השקף מונח על גבי לוח אלומיניום שמצופה באמולסיה – חומר כימי המורכב משמן ומים. בחשיפה לאור עוברת האמולסיה שינוי כימי, בדומה לתהליך פיתוח תמונה. האור פוגע בלוח המתכת רק באזור שאינו מכוסה על-ידי הדיו שעל השקף, ומפעיל תהליך כימי שמפריד בין השמן למים, מה שיגרום בהמשך לצבע (על בסיס שמן) להימשך רק אל החלקים שלא היו מכוסים וקיבלו את קרני האור. כך נוצרת גלופת (לוח) ההדפסה.

כעת יש לנו ארבע לוחות, שבכל אחד מהם מוקרנים רק החלקים הרלוונטיים לצבע ההדפסה הספציפי. במהלך הדפסה צבעונית משתמשים בארבעה לוחות נפרדים, אחד לכל צבע, וכל אחד מהם מקבל תחנה משלו במכונת ההדפסה. הלוח מורכב על גליל גדול שמסתובב במהירות, עובר דרך צבע המוזרק לפי כמות מדודה, ומעתיק את התמונה המוקרנת אל גליל נוסף מגומי (בלנקט) ומשם לנייר המודפס. הפלטה קולטת דיו מגלילי הדיו רק באזורים עליהם מוקרנת התמונה, ואילו באזורים הריקים נקלטת שכבת מים בלבד ששומרת את האזור הלא מודפס ריק מדיו. לאחר מכן עובר הנייר חימום לייבוש הצבע ועובר אל תחנת הצבע הבאה עד לסיום התהליך.

כאשר רוצים להוסיף צבע נוסף להדפסה (למשל צבע פנטון), יש צורך בתחנה חמישית במכונה, דבר המייקר את ההדפסה. לחלופין ניתן לוותר על אחד מצבעי הפרוצס האחרים, אם הדבר אפשרי מבחינת הרכב התמונה הכוללת.

יתרונותיה של הדפסת האופסט:

• ההדפסה יוצאת מדויקת ואיכותית ביותר.
• יש יכולת מסוימת לשלוט בגוון הצבעים באמצעות שינוי המינון של הצבע המוזרק (בנוסף לדיוק בגוון כאשר משתמשים בצבעי פנטון, שלא קיימים בדפוס דיגיטלי).
• בהדפסה בכמויות גדולות – אומנם עלות ייצור הלוחות גבוהה יחסית, אבל עלות הדפסת גיליון הנייר עצמו נמוכה מאוד בהשוואה להדפסה דיגיטלית.
• בגלל שלוח ההדפסה לא בא במגע ישיר עם הנייר, אלא עובר דרך הבלנקט, השחיקה שלו איטית ובלאי הלוחות נמוך. זה מאפשר שימוש חוזר באותם הלוחות שוב ושוב.