דפוס

השלב הראשון בייצור האריזות הוא ההדפסה על חומר הגלם, ורק לאחר מכן מבצעים חיתוך, הדבקה (אם צריך) והרכבה. לפני שנכנסים לבחון את טכנולוגיות ההדפסה השונות, חשוב להבין עיקרון בסיסי בעולם הדפוס: הפרדת הצבעים.

בדפוס קיימים 4 צבעי יסוד: ציאן (תכלת), מג'נטה (ורוד), צהוב ושחור. באמצעות ערבוב של ארבעת הצבעים האלה במינונים שונים, ניתן להגיע לכל שאר הגוונים שקיימים. כל קובץ הדפסה מנותח לפי ארבעת הצבעים האלה, והמדפסת מקבלת הוראה כמה אחוזים להוציא מכל אחד מהצבעים.

בנוסף לארבעת הצבעים האלה, קיימים צבעים נוספים שנקראים "צבע חמישי". בהם משתמשים בעיקר כדי להגיע לגוון ספציפי באופן מדויק, לרוב על-פי מניפת הצבעים של חברת Panton. הוספה של צבע חמישי מייקרת את ההדפסה ואינה אפשרית בכל מדפסת.

גם הצבע הלבן לא קיים בדפוס רגיל. כאשר אנחנו רואים אזורים לבנים בהדפסה, אלה למעשה אזורים בהם יש 0% מכל צבע, וזהו בעצם הנייר עצמו (שלרוב הצבע שלו לבן) שנשאר חשוף. קיימות מדפסות מיוחדות המאפשרות להדפיס גם צבע לבן ממש (כצבע חמישי).

כל טכנולוגיית הדפסה מבצעת את הפרדת הצבעים וההעתקה שלהם אל חומר הגלם המודפס בצורה שונה. לכל אחת מהטכנולוגיות יש מאפיינים שונים, יתרונות וחסרונות. כדי לבחור את טכנולוגיית ההדפסה המתאימה ביותר, נצטרך קדם כל לשאול 3 שאלות:

1. מאיזה חומר מיוצרת האריזה?
2. מה כמות האריזות לייצור?
3. באיזה צבעים אנחנו רוצים להשתמש בהדפסה?
   
   

רק לאחר שנדע לענות על השאלות האלה, נוכל לבחור את טכנולוגיית ההדפסה המתאימה ביותר. האפשרויות שעומדות בפנינו הן:

טכניקת הדפסה שמתבצעת באמצעות גלופה מגומי, אותה מורחים בצבע וממקמים על-גבי גליל רחב במכונת ההדפסה, שמתחתיו מועבר הקרטון. הטכניקה מאוד נפוצה בהדפסה ישירות על גב לוחות קרטון ובהדפסה על גב נייר רציף, מיועדת בעיקר לריצות גדולות (כמויות גדולות) ונחשבת פחות מדויקת ופחות איכותית, משום שהיא מוגבלת בחומרי הגלם עליהם ניתן להדפיס. עם זאת, המחיר שלה זול יותר ולכן משתמשים בה לגרפיקות פשוטות.

טכנולוגיית ההדפסה הנפוצה ביותר והאיכותית ביותר, בה נעשה שימוש בעקרון הפרדת הצבעים. עוד לפני ההדפסה מופרדת הגרפיקה לארבע תמונות, כאשר כל אחת מהן מכילה את כל האזורים בתמונה שצבועים באותו הצבע. באופן הזה מתקבלים ארבעה קבצים להדפסה, ורק כאשר מחברים ביניהם מקבלים את התמונה המקורית במלואה, לפי הצבעוניות שקבע המעצב הגרפי.

לאחר הפרדת הצבעים, מודפס כל קובץ על גבי שקף. השקף מונח על גבי לוח אלומיניום שמצופה באמולסיה – חומר כימי המורכב משמן ומים. בחשיפה לאור עוברת האמולסיה שינוי כימי, בדומה לתהליך פיתוח תמונה. האור פוגע בלוח המתכת רק באזור שאינו מכוסה על-ידי הדיו שעל השקף, ומפעיל תהליך כימי שמפריד בין השמן למים, מה שיגרום בהמשך לצבע (על בסיס שמן) להימשך רק אל החלקים שלא היו מכוסים וקיבלו את קרני האור. כך נוצרת גלופת (לוח) ההדפסה.

כעת יש לנו ארבע לוחות, שבכל אחד מהם מוקרנים רק החלקים הרלוונטיים לצבע ההדפסה הספציפי. במהלך הדפסה צבעונית משתמשים בארבעה לוחות נפרדים, אחד לכל צבע, וכל אחד מהם מקבל תחנה משלו במכונת ההדפסה. הלוח מורכב על גליל גדול שמסתובב במהירות, עובר דרך צבע המוזרק לפי כמות מדודה, ומעתיק את התמונה המוקרנת אל גליל נוסף מגומי (בלנקט) ומשם לנייר המודפס. הפלטה קולטת דיו מגלילי הדיו רק באזורים עליהם מוקרנת התמונה, ואילו באזורים הריקים נקלטת שכבת מים בלבד ששומרת את האזור הלא מודפס ריק מדיו. לאחר מכן עובר הנייר חימום לייבוש הצבע ועובר אל תחנת הצבע הבאה עד לסיום התהליך.

כאשר רוצים להוסיף צבע נוסף להדפסה (למשל צבע פנטון), יש צורך בתחנה חמישית במכונה, דבר המייקר את ההדפסה. לחלופין ניתן לוותר על אחד מצבעי הפרוצס האחרים, אם הדבר אפשרי מבחינת הרכב התמונה הכוללת.

יתרונותיה של הדפסת האופסט:

• ההדפסה יוצאת מדויקת ואיכותית ביותר.
• יש יכולת מסוימת לשלוט בגוון הצבעים באמצעות שינוי המינון של הצבע המוזרק (בנוסף לדיוק בגוון כאשר משתמשים בצבעי פנטון, שלא קיימים בדפוס דיגיטלי).
• בהדפסה בכמויות גדולות – אומנם עלות ייצור הלוחות גבוהה יחסית, אבל עלות הדפסת גיליון הנייר עצמו נמוכה מאוד בהשוואה להדפסה דיגיטלית.
• בגלל שלוח ההדפסה לא בא במגע ישיר עם הנייר, אלא עובר דרך הבלנקט, השחיקה שלו איטית ובלאי הלוחות נמוך. זה מאפשר שימוש חוזר באותם הלוחות שוב ושוב.

לסיכום, הדפסת אופסט משתלמת במיוחד בהדפסה בכמויות גדולות של גיליונות נייר. היא מדויקת ואיכותית יותר מההדפסה הדיגיטלית ומאפשרת הדפסה חוזרת בעלות נמוכה.

נועדה לתת פתרון לכמויות קטנות או להפקות מיוחדות עד 100-150 יחידות. הדפסה זו לא דורשת לוחות דפוס או גלופות, אלא מועברת ישירות מהמחשב לנייר. בהדפסות הדיגיטליות יש קושי מסוים להגיע לגוון מדויק ולא ניתן להדפיס צבע מוחלט (פנטון).

רוב ההדפסות הדיגיטליות בארץ מבוצעות על-גבי נייר רציף (נייר בגלילים) או גיליונות נייר, כשהנפוצה שבהן היא מדפסת המתאימה לנייר בגודל של עד רבע גיליון (33*48.8 ס"מ). קיימות גם מדפסות המסוגלות להדפיס ישירות על לוחות קרטון או על חומרים אחרים במידות גדולות, אולם מדפסות מסוג זה הן עדיין יחסית יקרות ונדירות.

קיימות מספר שיטות בארץ המבוססות על סוג הדיו: סולוונטי ונוזלי. הדיו הסולוונטי עמיד יותר בתנאי מזג אוויר, ואילו הדיו הנוזלי אינו עמיד. הדיו הנוזלי מדויק ואיכותי יותר ומאפשר להגיע לרזולוציה גבוהה, בעוד שהדיו הסולוונטי מפוקסל וההדפסה בו יוצאת פחות איכותית.

למרות שעלות ההדפסה עבור כל דף גבוהה ביחס לשיטות הדפסה אחרות, כאשר מדובר בכמות הדפסה קטנה היא חוסכת את עליות קדם הדפוס הרבות וכוח האדם שמצריכות השיטות המסורתיות (לצורך הכנת לוחות וכיוון המכונה). יתרון נוסף וחשוב של הדפסה דיגיטלית, היא היכולת להדפיס סדרה עם פריט גרפי משתנה, דבר שלא מתאפשר בהדפסה אחרת, שמצריכה להכין לוחות / גלופות חדשים לכל אחד מהפרטים.